בימים אלה, במסגרת עבודתי הסוערת כפרילנסרית, המתפארת באפשרות להרוויח יותר משכירה שעובדת במשך 10 שעות ביום, 22 ימים בחודש, וביכולת המדהימה באמת- לעבוד מכל מקום שיש בו מחשב וחיבור לאינטרנט, אני שוקלת לקנות מחשב נייד. כמה נחמד, חשבתי לעצמי, אם באמת היה לי מחשב בכל מקום. ולמרות חיבתי הרבה למסכי השטוח ולפנטיום 4 שלי, הזוכר לי חסד נעורים, ואציין זאת למען לא תיפתח ממנו הרעה, אי אפשר, לסחוב אותו לכל מקום.
לכן בימים אלה, אני בוחנת ניידים, ומשווה מחירים ומפרטים. אומנם גיגלתי כמה דגמים, והתייעצתי עם שניים- שלושה מביני עניין, כולל הבנקאישית שלי, כי גם לה יש חלק מכובד בקנייה, לדעתה "אולי שווה לחכות עם זה..." אבל האופציה המוצלחת ביותר להשוואה מלבד הדבר האמיתי, שזה פנים אל פנים עם המחשב הפיזי, והמפרט מודפס פונט על גבי לבן, היא ביקורות ברשת.
בשביל זה יש את Swotti, מנוע חיפוש סמנטי שמיועד לאיתור דעות ומדגמי מוצר, במטרה לעזור לך, כצרכן, לעשות את הבחירות הנכונות. מלבד העובדה שהוא היה קצת איטי בתחילה, אני חייבת להודות שזה שווה את זה, גם בגלל הסקירה המקיפה וגם בגלל הממשק הגרפי המאוד נהיר. קראתי עליו פה, המלצתי עליו פה ולמדתי שלא כדאי לי לרכוש נייד של Compaq.
התעוררתי הבוקר לגילוי המרעיש שאפילו דוד קמיניץ, מנכ"ל HOT, חושב שהשירות שלהם גרוע. זה לא סוד שעבדתי שם עד לפני כמה חודשים. החוויה הזו הותירה אותי ממורמרת (ראה: פיסקה ראשונה, שורה שנייה), כעוסה משהו, ועם הידיעה הברורה שלקוחות לא עוזבים בגלל המוצר ואפילו לא בגלל המחיר- הם עוזבים בגלל שירות. כלקוחה, הטענות שלי מאוד ברורות. למשל, יום שבת שעבר, אני באמצע מרתון HBO ב- VOD, כשלפתע ניתק השידור ועל המסך מופיעה הודעה נוסח "קצר בתקשורת, חייג למוקד התמיכה הטכנית וחכה שעה עד שלמישהו יהיה אכפת". בגלל שאני באמת מחבבת את טוני סופרנו, חייגתי את מספר החינם והמתנתי כחמש דקות, זמן המתנה סביר לטעמי, למרות ש- HOT שואפים לענות ללקוח תוך חצי דקה.
ענה לי בחור, הסביר לי לפרק ולהרכיב, כאילו לא עשיתי את זה חמש פעמים לפני שהתקשרתי. כשביקשתי ממנו להמתין רגע על הקו, כדי שאעשה זאת שוב, ניתק אחרי דקה. חייגתי שוב, ענתה בחורה, היא הייתה נחמדה ועניינית וזימנה עבורי טכנאי ליום שני בין שלוש לחמש. ביום שני בשלוש ועשרה הגיע אלי הטכנאי "לסדר לי את העוצמות", ציטוט. אלי הנחמד שכח לציין שהוא הולך לנתק לי גם את האינטרנט, וכך, כשאני באמצע העבודה, ניתק את הכבל ועבודה של רבע שעה נמחקה. כששאלתי מתי יחבר את האינטרנט שוב, ענה "אני לא יודע אם היום". כשגם ההסבר "אני עובדת מהבית" לא עזר, אמרתי נואש וחשבתי לגגל את המספר של בזק, אבל לא היה לי חיבור לאינטרנט!
במר קמיניץ נתקלתי כמה וכמה פעמים, אבל מעולם לא פציתי פה, וייתכן שזה בגלל העובדה שהייתי ממורמרת על שעות העבודה המייגעות, העובדה שאני יושבת באולם בלי חלונות עם עוד שמונים איש, וזה שבבניין ליד, בין Open space אחד למשנהו, מתנהל עולם שונה לגמרי מעולם השירות. קוראים לזה: תנאים סוציאליים. ביום שבו התקשרו אליי לשירותים, כי לא הייתי בעמדה שלי יותר משבע דקות, סתמתי את הגולל על הקריירה הפוטנציאלית שלי בתאגיד התקשורת הנ"ל, מחקתי כל מחשבה חיובית שעוד הייתה לי לגבי החברה, ויומיים אח"כ הודעתי על התפטרות. אם תאחר מההפסקה בשלושים שניות ננהל שיחת יחסינו לאן, אתה לא עובד קבלן, אתה בצבא הספרטני.
יצוינו לטובה- מחלקת התוכן, עם סדרות הרכש המעולות (ע"ע: HBO) והפקות המקור המוצלחות (ע"ע: להוציא את הכלב, תעשה לי ילד), מחלקת תפעול ה-VOD שניכר שהם עושים מאמצים ומחלקת השיווק, שבאמת מנסים, באמת, אבל הפרסומות של Yes יותר טובות, ומאז Like a Virgin גרסת האביר על הסוס, הפרומו הכי טוב היה להוט שלוש החדש, עם טלי שרון בקארה ואורלי זילברשץ בפאה לבנה.
שבת שלום.
