דפים

יום שלישי, 2 בספטמבר 2008

Reality Extension

לפני כחודשיים באחד ממפגשי ה- video tlv, אני חושבת שזה היה ד"ר אורן צוקרמן מהמרכז הבינתחומי שדיבר על קונספט "הרחבת המציאות" כאקט שיווקי. הוא נתן כדוגמה ספר שניתן לרכוש באינטרנט, שמכיל בתוכו רמזים ומיני סיסמאות שיש צורך להקליד בכל מיני כתובות כדי לקבל מידע נוסף בנוגע לעלילת הספר. או למשל, משחק מחשב שיצא מגבולות הרשת, הפך ל"חפש את המטמון" בזמן אמת ברחבי ארה"ב וכלל הוראות להתקשר למספרי טלפון מסוימים מתאי טלפון ציבוריים כדי לקבל עוד סיסמאות וכך לצלוח שלבי משחק שונים.

בארץ, עשו זאת לאחרונה "רשת" שהקימו בלוג לצמרת, בכיכובה של עלמה זק, מהסדרה "עד החתונה" (ימי רביעי, תשע בערב). צמרת, טייפקאסט הרווקה התל אביבית. בת שלושים פלוס, שותפה של הזוג רן-איה שנמצאים במרכז העלילה. לפרנסתה היא כותבת טור סטייל "איך להיות רווקה ולהישאר בחיים" ואם להמשיך באותו קו, היא גם פרסמה ספר ששמו "אני רווקה אני שלמה". העניין הוא שלא רק שיש לה בלוג, הפוסטים עצמם הם המשך ישיר של עלילת הסדרה. הפוסטים אגב, מתפרסמים באותו יום בו מוקרן הפרק, מה שלטעמי מעט פוגע ברעיון שעומד מאחורי בלוג מהסוג הזה, כי אם כבר בלוג מציאותי- אז לא באתר רשת אלא בדומיין עצמאי או אפילו בפלטפורמה קיימת מסוג ישרא או תפוז. אני מבינה שיש פה עניין של אינטרסים, אבל במחשבה שנייה, כולם יכולים רק להרוויח מזה- האתר מטראפיק (יותר הקלקות על באנרים?) ו"רשת" ממעט יותר אמינות.

ברור לי שאין סיכוי שגולשים יחשבו שמדובר בדמות אמיתית, אבל אם כבר חוויה אז שתהיה עד הסוף, לא בכאילו וגם לא כמעט. פרסום פוסטים לא רק בימי השידור, יצור אצל הקוראים רצון להמשיך ולהיות מעודכנים בעלילות של צמרת גם בין רביעי לרביעי. ייאמר לזכותם של רשת שהבלוג נראה טוב, כתוב טוב וגם יש חלונית הרשמה לקבלת עדכון כאשר מתפרסם פוסט חדש. אני מקווה לראות עוד בלוגים מהסוג הזה בישראל.

וכמו שאתם כבר יודעים, אני מתייחסת לחברת HOT בתור case study ולכן אני עוקבת אחריהם בדריכות. את הסדרה (מיני סדרה? רק שישה פרקים) "תעשה לי ילד" מאוד אהבתי. אני fan of של הסדרה בפייסבוק, חברה בקבוצת הערצה ובאופן עקרוני, חושבת שגל תורן הוא אחד הדברים הטובים שקרו להוט (הוא גם העורך המוזיקלי של Red Band). תורן, סולן הלהקה (שקיימת במציאות) "מרסדס בנד", משחק בסדרה את רם לרנר, סולן להקת "ההסתדרות". להקה שקיימת אך ורק בתוכנית. אבל אם תחפשו "להקת ההסתדרות" בגוגל, תגיעו לאתר מומה, אינציקלופדיה מקוונת למוזיקה [בעברית] (מבית קשת).

הערך במומה נראה מציאותי לחלוטין, כולל את שמות חברי הלהקה בסדרה וממשיך את הסיפור שלהם כפי שתואר בסדרה, כולל ההומור העצמי בסיום הדיסקוגרפיה המלאה, שימו לב לזה: "בימים אלה נמצאת הלהקה בעיצומו של סיבוב הופעות. לאחרונה דחה רם לרנר הסולן תפקיד ראשי שהוצע לו בטלנובלה בטענה שהוא לא בדרן, הוא אומן והוא רוצה להשקיע את כולו במוסיקה שלו". גדול! אפילו נתקלתי בדיון על ה- wall של קבוצת ההערצה בפייסבוק שסבב סביב "איך זה שיש ערך במומה ללהקה". הם השיגו את המטרה.

פה ושם אני נוהגת להציק למי שמתחזק את פרופיל ה- VOD בפייסבוק בשלל הצעות ושאלות.
אני חייבת לציין שאחרי הודעה קודמת ששלחתי אליהם, בה טענתי שאפליקציית הסופר וול היא מצע ללכלוך בפרופיל וזה לא משהו שהוט היו רוצים לעצמם, האפליקציה הוסרה. אז כל הכבוד להוט. עשיתם אותי מאושרת.

יום שני, 1 בספטמבר 2008

Blog day 2008

Blog Day אומנם היה אתמול ואני בדיליי קל... כי, אני בדיליי. כבר שעתיים שאני מנסה לתמצת את הבלוגים הקבועים ברידר שלי לפחות מעשרה, מה שלא עבד. עברתי על הבוקמרקס אבל זה פשוט הוביל לשיטוט ממושך. אני חושבת שזה בלתי אפשרי מבחינתי לתמצת לפחות מעשרה את כמות הבלוגים שאני קוראת ואוהבת, אבל ננסה בכל זאת.

את הבלוג הזה- על ניהול, ארגונים ואנשים של צביקה רול, גיליתי ממש במקרה לא מזמן, דרך לינק ב"עוגיות", אם אני לא טועה. קראתי אותו מההתחלה (כלומר אחורה, את כולו) ולטעמי הוא אחד הבלוגים [בעברית] הכי מדויקים וממצים בכל מה שקשור לפרזנטציות, חווית לקוח, ארגונים וניהול בכלל.

הבלוג של משרד הפרסום שלמור- אבנון- עמיחי Y&R. זה אומנם לא בלוג אישי, אלא קבוצתי, ואפשר אפילו להגיד עליו שהוא בלוג עסקי למרות שיש בו פוסטים אישיים יותר ואישיים פחות וגם הצצה להווי המשרד. אבל חוץ מזה, אני חושבת שהם היו הראשונים לחלוק עם הגולשים את השלבים בדרך לקמפיין/פרסומת/רי- ברנדינג. החל מקמפיין דנונה (שהיה בעיניי הדבר הכי אינטראקטיבי שהיה לנו בארץ, כי אינטראקטיב זה לא באנרים ומיני- סייטס, זה על אינטראקציה עם הלקוח, או לצורך העניין- הצרכן) ועד לפוסטים ישנים יותר ששיתפו לגבי הקמפיין הנפלא של דפי זהב. אני מחבבת במיוחד את הפוסטים על פלנינג ואת פוסטי החוויות מפסטיבל קאן.

IKEA Hacker הוא למעשה התגלמות החלום השוודי שלי. רהיטים מאיקאה, אביזרים מאיקאה ובסך הכל, המון פורמייקה, עץ סנדוויץ' וצבעים שמצטלמים טוב בשמש האירופאית. עד היום לא הצלחתי להבין מי בדיוק אמון על ניהול הבלוג, אבל בתחתית העמוד מצוין במפורש שהבלוג הוא fan-run website - NOT related to IKEA. הבלוג הוא הלייף האקר של חובבי המותג השוודי, במקום עצות לניהול זמן או סידור המייל, תקבלו עיצובים חדשים לרהיטים ואפילו איך להפוך בובת תנין למחזיק USB. אם הבלוג לא שייך לאיקאה, מה שהיה נחשף כבר ע"י גולשים, זו אכן התגלמות החלום של כל איש שיווק. בשלוש מילים: Fan-run website.
למעריצי הארדקור של המותג- רשת חברתית חדשה מבית איקאה ו-
Don't give that look של "לא עוד אחת...", בקרוב במחשב הקרוב אליכם.

הבלוג של Seth Godin. הגורו סת' גודין. את גודין אני מכירה מאז שקיבלתי לפני שנתיים מחבר טוב את הספר Purple Cow. כשהתחלתי להשתמש ברידר גיגלתי אותו במיידית, ומאז הוא שם. אין הרבה מה להגיד עליו, האיש יודע על מה הוא מדבר. עבודת החלומות שלי (לתקופה) היא להיות האסיסטנטית שלו. במשך שתי דקות מחיי ניהלתי עם האיש תחלופת משפטים בפייסבוק ואלה היו שתי דקות מרגשות במיוחד.

MyOpenWallet הוא בלוג של בחורה ניו יורקית המתכנה Madame X, שחולקת עם הקוראים אנקדוטות ומחשבות על התנהלות פיננסית באחת הערים היקרות בעולם. אני מעריכה כל בחורה שמסוגלת לכתוב פוסט שכולל חישובי דייטינג ומסביר אחת ולתמיד למה הסכם ממון. עוד בארסנל- נדל"ן בניו יורק, משכורת שנתית, משכנתאות ושאר מושגים פיננסיים שיכניסו קצת שכל בכל מי שמתכוון לחיות שם בלי להתכלב.

ולא אמרתי מילה על בצק אלים [בישול, צילום], עונג שבת [מוזיקה]
ו-
Chris Brogan, שהוא חומר קריאה מאסט של לפני ריאיון עבודה.

Mission accomplished .

יום רביעי, 27 באוגוסט 2008