למה המכוערות מתחתנות קודם

ואני הייתי בטוחה שצריך להיות ביצ'ית.
אפילו בפייסבוק לא מבינים איך אני לבד...

געגועיי ל- HOT

אני קוראת את הבלוג של צביקה רול, ומעבר לפלאשבקים לדמותו של דיוויד, יועץ הניהול מהסדרה האהובה עליי "רגליים קרות", אני מאוד נהנית. נהנית מכל פוסט, מהידע, המידע. וכמו כל מידע טוב שמגיע אליי, הוא מעורר תהיות ורצון לחקירה.

נעשה סיפור ארוך- סיפור קצר (תרגום עילג), בינואר עזבתי את עבודתי בחברת הוט. אהבתי לעבוד שם, שנאתי את העבודה. עבדתי כנציגת שירות במחלקה מסוימת. אהבתי את האנשים, את חווית השייכות הארגונית (נקודה לזכותם) וחוויתי באמת ובתמים שהמוצר שאני מוכרת הוא מוצר טוב, אמין, שווה, מהנה. אני עצמי נהניתי עד לאחרונה משירותי הוט, ובייחוד מה- VOD. אבל חזרתי לגור אצל ההורים (זה קורה גם לטובים ביותר) ואמא שלי, לא מוכנה בכלל לשמוע על הוט. בשבילה רק יס.

כבר שלוש שנים שאין לי יס. אני רגילה לסדרות בהוט, אני מוכנה לתת אצבע (ברגל) בשביל מנוי VOD לשנה. בתור אינפורמיישן- ג'אנקי, חווית השימוש בשירות כזה היא אדירה. מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, כמו שאומרת הפרסומת (ואני הפרסומת הכי טובה, בתור לקוחה). העניין הוא, שלהבדיל מכוונות מיתוג אחרות, בכל הנוגע ל- VOD, להוט באמת הצליח. אומנם נתקלתי בבעיות שימוש בהתחלה, ושקלתי לוותר על הרעיון. אמרתי לעצמי "למה לך טלוויזיה? את עובדת מלא שעות..." (להלן: תנאי עבודה) אבל משהחלטתי לפרגן לעצמי, ולמה לא להפיק הנאה מהמוצר שאני מוכרת, בעצם? התקשרתי למוקד, כאחד האדם, המתנתי זמן לא מבוטל, שלחו טכנאי. התקינו לי שני ממירים חדישים שעובדים מהר. וזהו, סיפור אהבה.

אני אוהבת את ה- VOD. וכמעט כמו שאני אוהבת אותו, אני אוהבת את אופציית ה- start over, שלוקחת את חווית הצפייה עוד צעד קדימה ומותג הוא חוויה והעולם הוא שטוח והלקוח תמיד צודק. מעבר לזה, עוד לא יצא לי לנסות את ערוץ 500 (נדמה לי) שלמעשה מנהל עבור הצופה את הצפייה, עפ"י פרמטרים של העדפה, אם הבנתי נכון. כבר דיברתי על זה פעם, שכל שירות שמציע פרסונליזציה, מוטב יהיה אם ידגול בשיטת הסמנטיקה- אהבת את "חברים"? תאהב גם את "הפמליה" ואת "איך פגשתי את אמא". הם הולכים לכיוון הזה, ואני שמחה.

האקס שלי, לפני שנעשה כזה, טען שהיחס שלי להוט הוא כמו יחס לאקס. אכפת לי מהם, אני רוצה לדעת מה הם עושים, הם מעניינים אותי למרות שיש לי כלפיהם משקעים, ובסך הכל, אני רוצה להראות להם. אז זה נכון.

כשאני נזכרת בחווית העבודה שלי שם, אני זוכרת רק דברים טובים. את הפעם הראשונה שקלטתי תרבות ארגונית מהי (כוסות עם לוגו החברה, רבותיי), ערב החטיבה הראשון שלי, החשיפה למערכת מידע פנים- ארגונית, תדריכים על שירות לקוחות שהוכנו מבעוד מועד, מערך הדרכה איכותי, חדר אוכל שמפגין היררכיה. חווית העבודה בחברה גדולה.

רק אם אני מפשפשת קצת בזיכרון, אני נזכרת בתחושת חוסר הערך מול עובדי החטיבות האחרות (שירות לנצח ירגישו פחות, אלא אם כן ייעשו הפיכות), תחושת הלחימה עבור הלקוח שלמרות שלוותה בהנחיות ארגוניות, נראה היה עדיין שהלקוח הוא קולקטיב שכזה, שיש להתמודד איתו ועם סדרת בקשות שיש לו מהחברה, כספקית שירותים. להבדיל מאדם שהוא במקרה גם לקוח, שיש לו בעיה עם השירות. כן, זו לא בעיה, זו סוגיה שצריך לפתור, אני יודעת. צביקה רול בבלוג שלו, מציע לשקול את האפשרות שבמקום שלוש דקות גג לשיחה, ינחו את נציגי השירות לבצע שיחות של מינימום שלוש דקות. מהפכני, אה?

אבל לא, תפוקה שווה זמן וזמן שווה כסף. אני יודעת. אני נותנת את החברה הזו כדוגמה, כי אני מכירה אותה מקרוב, וכי בסך הכל, זו חברה שאני אוהבת ומוצר שאני מאמינה בו. עוד כותב רול, על הפער שבין הערכים שמותג מעוניין לייצר לבין המציאות של הלקוח. מספיק לשאול שלושה אנשים מה עובר להם בראש כשהם חושבים על הוט, ודאי יזרקו לאוויר אסוציאציות נוסח "לוקח זמן עד שעונים", "יקר לי מדי" ו- "לא חזרו אליי". כשלמעשה, אם אני חושבת על הפרסומות שלהם, אני חושבת בעיקר "מה שמתאים לך", "מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה" ו- "תמיד יש משהו לאהוב". הכל נכון, רק חבל שבפועל הלקוח מתאכזב.

אז כאמור, עברתי לגור בבית שיש בו יס. אומנם גיליתי כמה נעים לטגן את המוח מול תוכניות ריאליטי, באדיבות ערוץ יס ריאליטי המיותר (שרק ממחיש כמה שמנים יש באמריקה וכמה אנשים מערים קטנות בצפון מערב ארה"ב חולמים על חשיפה בפריים טיים והופעה על שערי מגזינים) (אתם ראיתם את הזוועה שנקראת "אני אוהב את ניו יורק"?! זה "הרווק" גרסת הארלם מינוס מודעות עצמית), אבל כשהשעה שלוש בבוקר ואני רוצה לראות משהו שמעניין אותי, אני תקועה עם שידורים חוזרים של ליפסטיק ג'אנגל (יס חזק בקטע של שידור מחזורי סטייל סטאר וורלד) או עם טורנטים שהועלתי לסדר לעצמי מבעוד מועד (נסו את gossip girl הנפלא).

אז נכון, ייאמר לזכותם של יס שעדיין לא בדקתי את עניין היס מקס (ולמה לא הציעו לנו את זה במסגרת מעבר דירה? חברה- ממותגת- היטב- עם- צב- מעצבן- בפרסומת- על- מעבר- דירה). קשה לי, אני חלוקה, מצד אחד מתה על הפרסומות של יס (השתתפתי באחת, אבל אל תספרו לאף אחד), מקאן יודעים מה הם עושים, אין אכזבות. יש להם שלושה ערוצי סדרות, איכותיות (כמו: דקסטר, שובר שורות, ליפסטיק). אבל זהו, בעצם. ומה אם בא לי קצת סאטירה על עולם המוסיקה הישראלי? (סחתיין על הפרסומות על לוחות המודעות לרד בנד, אהבתי). מה אם אני רוצה לראות מיני סדרה ישראלית עצבנית עם עירום פרונטלי ופסקול משובח? (רם לרנר, אני שלך). ואם סתם, בא לי לצפות ב"זיווגים" הבריטית בלי להתעסק עם המחשב? ליס הפתרונים.

אולי עדיין לא גיליתי את ה"לא הבטחתי לך" של שנת 2008 ("סרוגים" נראה מבטיח וב"רביעיית רן" הליהוק מעולה) והיי, תמיד יש את "עד החתונה" (יפתח קליין. שמונה סימני קריאה. ספרה אחד) אבל כמה אני אתגעגע למסך האדום הנהדר של ה- VOD. אין דברים כאלה.

[רציתי לשים פה חלונית יו טיוב עם "עברנו לצפון" של שלומי שבן, אבל יו טיוב וגוגל כנראה הסתכסכו. התבנית העברית של בלוגר עדיין מבאסת].